תפקיד העורך / יחסי גומלין בין הסופר לבין העורך הספרותי
העורך הספרותי מסייע לסופר להוציא מתחת ידו ספר טוב יותר, נכון יותר ושלם יותר, כל זאת במסגרת הספרותית, הז'אנר, השפה, העלילה, המקום והזמן, כפי שנקבעו ע"י הסופר.
העורך מציע הסתכלות נוספת על הטקסט, מנותקת בד"כ ממעורבות רגשית, (מאפקט פיגמליון/אלקטרה), הסתכלות שנותנת לסופר אפשרות ללטש את הספר למוצר בעל גימור טוב יותר.
העורך יכול להציע חלופות למילים, לסגנון, למבנה, למניפולציות ספרותיות ולטכניקות כתיבה.
לעיתים יכול העורך להציע חלופה כתובה לפסקאות שלמות, אם אין לו דרך אחרת להבהיר את כוונתו, בעשותו כך עליו להקפיד שסגננו יתאם בצורה מלאה לסגננו של הסופר.
העורך גם מייצג עבור הסופר את ציבור הקוראים הפוטנציאלי ומאפשר לו הצצה על יצירתו כפי שתיתפס ע"י הקהל.
העורך מבצע אינטגרציה בן ארבע נקודות מבט:
•  נקודת המבט של הקוראים - הצורה שבה עובר הסיפור אליהם והדרך בה הוא נתפס על ידם.
•  נקודת המבט של ההוצאה - ייצוג האג'נדה הספרותית והאומנותית של ההוצאה וכן, ייצוג הצורך של ההוצאה למכור את הספר, (משרת בעקיפין את הצורך של הסופר להגיע לכמה שיותר קוראים וגם להגדיל את הכנסותיו).
•  נקודת המבט של הסופר - ייצוגה החוצה אל מול ההוצאה, פנימה אל מול הטקסט וגישור על פערים אם קיימים כאלה בין נקודות המבט.
•  נקודת המבט הספרותית - תרבותית - מציאת האיזון הנכון בספר בין נקודת מבט של "חוקי הז'אנר" והרבדים התרבותיים המשמשים נקודת יחוס לעבודת העריכה אל מול ה"חרות האומנותית" והיכולת של הספר לפרוץ מסגרות ולחדש בתחומו.

נושאים לעבודה במהלך העריכה
אמינות הסיפור מורכבת משני מובילים ראשיים:
•  האם הסיפור יכול היה להתקיים בעולם שברא הסופר.
•  האם העולם שברא הסופר נתפס כאמין ע"י הקורא, בהתאם לתרבותו, אמונותיו, ניסיונו ודמיונו.
הסיפור חי בעולם משלו, חלקו מקושר לעולם האמיתי וחלקו נברא ע"י הסופר. עדיין, גם לעולם שייצר הסופר יש מערכת של חוקים ואקסיומות, שחריגה ממנה מפחיתה מאמינות הסיפור ומנכונותו של הקורא להיסחף בעלילה. העורך מוודא שהסיפור יכול היה להתקיים במסגרת אותה שם הסופר.
העורך מוודא שנקודות החיבור בין העולם הספרותי, הבדיוני, לבין העולם העולם האמיתי, בו בחר להשתמש הסופר יהיו מתקבלות על הדעת. ההמלצה יתכן שתהיה לתקן את העובדות לעובדות הנכונות, יתכן שתהיה לטשטש את העולם האמיתי, ויתכן שתהיה להעביר את התמונה כולה חזרה לפיקציה הספרותית.
מימד הזמן:
הסיפור חייב לשמור על מימד זמן נכון. טווח הזמנים בין ארועים, גיל המשתתפים במרווחים השונים, חיבור לארועים אמיתיים, אם מתוארים כאלה בספר.
קוהרנטיות פנימית:
העורך מוודא שהספר שומר על החוקיות הפנימית של הז'אנר וכן שמתקיימת שמירה על החוקיות הפנימית של הדמויות, (קווי אופי, התנהגות, התפתחות).
הקפדה שצורת הסיפור תשמור על מבנה נכון בהתאם לצורת הסיפור בה בחר הסופר.
מבנה הסיפור ובחירת ז'אנר:
העורך יכול להמליץ לסופר על שינוי מבני בסיפור, (סדר הסיפור, נקודת המבט של המספר, הדגשות, טישטושים), בהתאם לתרומתו האפשרית של השינוי למתח ו/או לדרמה אותם מבקש הסופר לבנות.
כמו כן יכול העורך להמליץ על שינוי הסגנון הספרותי במקטעים שונים של הסיפור מאותם שיקולים, או משיקולים אחרים, הכל, בכפוף לחוקיות הפנימית של הספר.
קיצורים והארכות :
העורך מחפש את המקומות בהם כדאי לקצר, לקצץ כליל, להשמיט דמויות, או עלילות משנה ולחילופין להאריך,