הבה נחלק את העולם לשני חלקים בלתי שווים: משוררים ויוצרי פרוזה. לראשונים כתב אילן שיינפלד מדריך מפורט הקרוי "בית ספר למשוררים", בהוצאת "שופרא", ובו כל מה שאי פעם רציתם לדעת על כתיבת שירה ופרסומה. למשוררים נלהבים במיוחד יש לומר, שהמצב קשה. ספר שירה נחשב להיט היסטרי אם הוא מוכר 1000 עותקים, ואם הוא כבר מגיע למעמד כזה, סימן שמדובר במשורר או משוררת מאד מתוקשרים וכאלה שאו-טו-טו מתחברים לקנון הנצח של השירה העברית. ברוב הוצאות הספרים שעדיין מוכנות להשקיע בהדפסת שירה יבקשו מכם, במחילה, לממן את הקונטרס הדק והאיכותי שלכם בעצמכם. לפרוזאיקונים בעם צריך לומר, שמצד אחד כל הוצאה בישראל מחפשת שוס חדש ומצד שני כל הוצאה עמוסה בעשרות כתבי יד שזורמים אל משרדיה מדי חודש. כך שיש לשרוד בשלב ההמתנה המעצבנת למכתב הדחייה המנומס, או למכתב ההתקבלות המנומס.

ברשתות השיווק ידרשו מהמו"ל חמישה אחוזים נוספים ממחיר הספר כדי להציגו ב"קו קופות", שזה איפה שרואים אותו הכי טוב. הוא ישכב שם שבוע-שבועיים. בזמן הזה, כל מבקרי הספרות, עורכי תוכניות התרבות והמון אנשים שמעולם לא הכרתם יקבלו את הספר לעיון, כדי שיתעניינו בכם. פתחו עור של פיל. בלי זה אי אפשר לעמוד בהתלהמות ביקורתית ובחום של מצלמות הטלוויזיה, אם תגיעו לשם. מצד שני, אתם בהחלט מוזמנים להציץ בכל חלון ראווה של כל רשת. אתם שם. נוכחותכם תהייה מופלאה וקצרת מועד. אורך חיי המדף של ספר ישראלי הולך ומתקצר בהתמדה. תוך חודשיים שלושה כבר תאופסנו במחסנים חשוכים ומאובקים. ברוך בואכם למדפי הספרות העברית המתחדשת... (מתוך מאמר של אריאנה מלמד שהתפרסם ב- 01.03.01 ב- Ynet).