אודות הספר

ספרי סופרים הוצאה לאור

מחיר הספר: 60 ש"ח כולל משלוח בדואר
הקישו כאן לדף רכישת הספר מחנות הספרים

מתוך הספר

גדלתי באווירה לא נוחה ולא שקטה מבחינה כלכלית וחברתית. משפחתי מנתה שמונה נפשות וגרנו בדירה קטנה של שני חדרים. בשכונה שגרנו בה כולם סבלו מאותו מצב, משפחות מרובות ילדים היו שם, והעוני שלט כמעט בכל בית.

למרות הקושי הכלכלי הצלחתי ללמוד, סיימתי בית ספר יסודי ושנתיים למדתי גם בתיכון, אבל אז מצב משפחתי הורע יותר ויותר עקב מחלתו של אבי, אשר שכב במיטה ולא היה מסוגל לבצע שום עבודה. מחלתו היתה חשוכת מרפא, והמצב בבית נהפך למין גיהינום. קיבלנו קצבה מביטוח לאומי אך לא היה אפשר להתפרנס ממנה. אמי היתה צריכה לצאת לעבודה למרות הילדים הקטנים שבבית. כמובן, היא עבדה בעבודה פיזית כי מקצוע לא היה לה. אמי עבדה במשק בית. עבדה קשה וכשהיתה חוזרת היתה ממשיכה בעבודת הבית ומטפלת בששת ילדיה ובאבי החולה.

כל זאת ראיתי בעיני ונשכתי את שפתי, הדמעות נעצרו בתוך עיני ומחשבות רבות רצו בתוך ראשי. ראיתי איך המצב בבית מידרדר יום אחרי יום, ואמי ממשיכה לעבוד בלי להתלונן. תמיד היתה אומרת שנתגבר על זה שיבוא יום ונצא לרווחה, תמיד היתה אופטימית ותמיד חייכה אלי ואמרה אל תדאגי את תמשיכי ללמוד כי לימודים זאת תשובה לעוני.

אמי היתה קורה שהחזיקה את הבית לבל יתמוטט.

בעודי נערה צעירה התחלתי לחשוב מחשבות קשות, מחשבות שאינן מתאימות לגילי, אבל הרגשתי כי אני רואה מחזה בלתי נסבל, והמחזה הזה גרם לי להתבגר במהירות. הייתי יושבת לאכול וקמה רעבה, אבל שתקתי כי אין מה לדרוש יותר. כל אחי ואחיותי הקטנים סבלו מתת-תזונה. פניהם היו צהובות וחיוורות ועיניהם צהובות מחוסר ויטמינים.

מקום לעשות שיעורים בשקט לא היה, אבל גם על זה התגברתי וגם עזרתי לקטנים ממני. הייתי לפני סיום שנת לימודים שנייה בתיכון והייתי שקועה במחשבות לא נעימות לנערה בגילי. לפני שהלכתי לישון ניגשתי לאבי לשבת לידו ולעודד אותו אמרתי לו לילה טוב ורפואה שלמה, אמן. הלכתי לישון אבל להירדם היה מאוד קשה עם כל המחשבות על מה שעובר עלינו יום יום ומה שצפוי לנו מחר. אני בטוחה ששאר החברות בגילי חשבו מחשבות יותר נעימות ויותר מתאימות לגילן.

חשבתי שבסיום הלימודים, בקיץ, אצא לעבודה ואעזור לאמי ואקל עליה גם כספית וגם בכל אשר היא עוברת. אעזור לשפר במקצת את המצב הכלכלי הבלתי נסבל בבית.

הרגשתי שאמי ירדה במשקל עקב העבודות הרבות שעבדה בהן. היא עבדה עשרים שעות ביממה. כל בגדיה נהיו גדולים עליה והיא תיקנה אותם בעצמה כי לא היתה אפשרות לקנות שום בגד חדש. למרות המצב אמי טיפלה באבי החולה במסירות ובאהבה לא זנחה אותו אפילו לרגע אחד – כל שביקש היתה משיגה לו אם היה באפשרותה.