אתר sofrim.co.il גאה להשיק את ספרו החדש של יניב עברון: לאבריס, שהינו מותחן פעולה בן זמננו, המשלב מציאות עכשווית ואירועי עבר.
לאבריס הוא מותחן פעולה בן זמננו, המשלב מציאות עכשווית ואירועי עבר.
יחידת עילית של ה- CIA נקלעת למזימה שטנית תוך ניסיונה לחשוף רשת של משתפי פעולה עם הנאצים מתקופת מלחמת העולם השניה.
ציר עלילה מרכזי זה משתלב בסיפורם האישי של חברי היחידה ובקשרים שנוצרים בין אנשיה: מפקד היחידה, ת'ור, מגלה סיפור משפחתי מטלטל; לוקי, חבר ביחידה, יהודי ובן לניצולי שואה, נחשף לגילוי מצמרר מעברו; סיפור אהבה נרקם ונאמנויות מחושלות בדם.
הוצאת חלונות - 2009
המחבר יניב עברון מצליח לבנות עלילה מלוכדת, מותחת ואמינה. הוא פורס לפנינו פיסות היסטוריה למן מלחמת העולם השניה ועד למציאות דמיונית-דמונית של ימינו. יניב עברון שולט בסוגה הספרותית ויוצר כאן ספר מתח מהיר ומרתק.
זהו ספרו השני הרואה אור.
יניב עברון - נולד... גדל ... באלף תשע מאות ששים ואחת עבר... למד... ולאחר שלוש שנים המשיך...
שרת... ניסה ללמוד... הפסיק... חזר ללמוד... ובמשך עשרים וחמש השנים האחרונות, עבד....
מגדל באהבה רבה חתול העונה לשם פישוטה וכלב בשם טין טין.
לפני כחמש עשרה שנה החל לכתוב סיפורים קצרים ולפני כארבע שנים הוציא לאור ספר בשם "אני פישוטה או שיחות עם חתול", שהוא מעיין אוטוביוגרפיה של המחבר דרך עיני החתול.
אז זהו.
לאחר שיצא לאור ספרי "אני פישוטה", הייתי משוכנע שבזאת תמה קריירת הכתיבה שלי.
לפני כשנתיים, בעת חופשה בכרתים, שוב נחה עלי המוזה והתחלתי לכתוב משהו שאמור היה להיות סיפור קצר ולהצטרף בסיומו לשבעת הסיפורים הקצרים, שכתבתי בכרתים בעבר.
הסיפור הסתבך והסתבך ובסופו של דבר נאלצתי להפסיק, מאחר ולא ראיתי כיוון ובשלב מאוחר יותר לבחון את העלילה ולראות לאן פניה. כך עשיתי ובסופו של עניין יצא לאור ספרי לאבריס.
לאבריס הוא הראשון בטרילוגיה, אחריו כתבתי את "טריסקל" ואחריו את "קיאמה" השלישי והאחרון בטרילוגיה.
במהלך כתיבת הלאבריס, אספתי חומר רב על מלחמת העולם בשנייה, הנאצים, השואה ועדויות הן של הקורבנות והן של מתי מעט הקלגסים שהסכימו להעיד. כל החומר הזה נשמר בתיקייה במחשב והשתדלתי להימנע ממנו. זה חומר קשה לקריאה, המפלצתיות של הנאצים, החינוך ברמת שטיפת המוח, העדויות המזעזעות שנאמרות בטון מונוטוני, כאילו מוקראות, ללא רגש רק מעצימות את הזוועה.
חשתי צורך עז לכתוב על הנושא אבל לא ידעתי איך להתמודד איתו.
במהלך אותה תקופה השתתפתי בסדנת כתיבה יוצרת בהנחיית אילן שיינפלד. אחת המשתתפות בקבוצה הייתה כותבת על חוויותיה כילדה, תחת הכיבוש הנאצי, בגטו ובאחד המפגשים עת האזנתי לאחד מסיפוריה, קפץ לי המשפט "ויום אחד הוא נעלם".
בקושי רב המתנתי לסיום הפגישה השבועית, הגעתי הביתה, ניגשתי למחשב, הקלדתי את המשפט, "ויום אחד הוא נעלם" ותוך שבועיים השלמתי את ספרי החמישי (שנכתב בין הלאבריס לטריסקל), "ז'יגו".
הורי זיכרונם לברכה, לא היו ניצולי שואה ואני לא חייתי בצל זיכרונות קשים, אבל משום מה הרגשתי שהספר הזה הוא מעין סגירת חשבון אישי שלי כיהודי.
היום אני עצמאי, יועץ בנושאי רכש לחברות הייטק, פישוטה כבר בן שבע עשרה, טין טין אוטוטו סוגר ארבע עשרה ואני ממתין.
ממתין, ששוב תנחת עלי המוזה, כי אין סיפוק גדול יותר מכתיבה.
יניב עברון
חשוך, נסעתי באיטיות, סוקר את הרחוב, עוד צומת ועוד אחת והנה ביתו של אודין.
אור דולק באחד החדרים, כאילו מהבהב, האהיל מתנודד ברוח.
מול הבית, בצידו השני של הכביש חונה מכונית
מכונית לא אופיינית לסביבה
אני מתקרב
מרצדס
לוחות זיהוי דיפלומטיות, דגל קטן מוטבע עליהן, שחור אדום כתום, גרמניה
אני פונה ימינה, מכבה את הרכב, יוצא, לא טורק, שולף את הזיג, דורך אותו ונע בצללים לעבר ביתו של אודין.
אני קרוב מאוד
מישהו במרצדס מדליק סיגריה, הבלח האור, פנים נוקשים, לסת רבועה, שער בהיר קצר, קיפודי.
אני מנצל את העיוורון הקצר של ה"צופה" ונכנס לגינת הבית.
הדלת פתוחה קמעה ואני מחליק פנימה
מבואה, נקייה
מבט מהיר לחדר המגורים, נקי
רעש קל מחדר נוסף
מתקדם באיטיות
הדלת פתוחה, חדר העבודה
התריסים מוגפים
הוילונות הכבדים
מנורת הקריאה דולקת
על הרצפה, גופה
אודין, אני מזהה
אנחנו לא לבד
מישהו משחק עם הכספת
אני משחרר את הנצרה, הטיפוס מסתובב במהירות בידו אקדח ואני יורה, פוגע בו בכתף והוא מוטח אל הקיר. יש תועלת במשתיק מובנה באקדח.
אני ניגש אליו במהירות וחובט בצווארו בכף יד פתוחה ואם עוד היה בהכרה לאחר הירייה, עכשיו איבד אותה לחלוטין.
אני ניגש במהירות לאודין, הדופק לא קיים, חולצתו רווית דם, ברכיו מרוסקות, עיניו פקוחות.
אני מעביר את ידי על פניו, לעצום את עיניו.
"סטיב" חרחור
אני לא מאמין, הוא חי, בקושי, אבל חי.
אני מקרב את אזני אל פיו
"ה... הגרמנים... שלא ייחשף... המלחמה השנייה.... בכספת... הקק.... היומי "
הוא החל לחרחר
הכרתי את הצליל
הוא גסס
"סס...סססטיב"
התקרבתי שוב
"אקססס..." פלט ועזב אותנו.
ישבתי ליד גופתו מספר דקות.
רחשושים הגיעו מהבחור, הוא מתעורר.
ניגשתי אליו. הוא לא נראה טוב במיוחד, כדור דום דום אכן עושה את העבודה, לא רחוק ממנו היה מונח אקדח, לוגר פראבלום עם משתיק קול. בחנתי אותו. נחמד. על הקת היה חרוט צלב קרס.
ניגשתי אליו ובשתי סטירות חזקות הערתי אותו.
"תתחיל לדבר, זבל"
אבל הוא, מעין עותק של הטיפוס במרצדס, חייך אלי ואז כאילו סבל מכאב שיניים, הידק בחוזקה את לסתותיו, קול פיצוח חלש נשמע, ריח קל של שקדים, והבחור התעוות, פרפר מספר שניות והתפגר.
"שיט" קיללתי "ציאניד".
לא היה לי מה לעשות יותר.
ניגשתי לכספת, פתחתי אותה עם הקוד היומי. את כל תכולתה רוקנתי לתיק עור שגם הוא היה בה, העלמתי ראיות לנוכחותי שם ויצאתי אל הלילה.
המרצדס כבר לא הייתה שם.
נכנסתי לרכבי, הנעתי וצלצלתי ל"אנוביס", קוד חירום ביחידה.
לאבריס הוא מותחן פעולה בן זמננו, המשלב מציאות עכשווית ואירועי עבר.
