סוף סוף החלטת.
התחבטת, שקלת, התייעצת, התחרטת, שוב הצצת במגירה, שוב סגרת אותה.
כן? כדאי? זה שווה? מה יחשבו? אולי יגידו שזה אוטוביוגראפי, אולי יצחקו ממני?
אתה? אתה כתבת ספר? למה מי אתה, טולסטוי?
ואתה שוב חושב על זה ומחליט.
אני מוציא לאור את כתב היד הזה, ספר ושמי עליו ובחרדת קודש אתה ניגש שוב למגירה ושולף את אסופת הדפים הכתובים בכתב ידך, עם המחיקות והערות השוליים שהוספת לעצמך, להזכיר לך איפה להרחיב והיכן לקצץ, מה להוסיף ועל מה ניתן לוותר. כאן היית במצב רוח טוב, הכתב ברור יותר, כאן היית עצבני, זה נראה כמו כתב של רופא על מרשם וכאן נורא מיהרת.
אז מה? צריך להקליד את זה למחשב עכשיו? למה לא חשבתי על זה קודם?
אין ברירה.
אתה מסדר את שולחן העבודה, מפנה כל מה שעלול להשיח את דעתך, אוסף הדפים לצידך, קובץ וורד חדש ומתחילים.
במשך שבועיים אתה מקליד, כן, עם שתי אצבעות, מה אתה קלדנית? מאוד מרוצה מעצמך, הקצב טוב, אוטוטו אני מסיים אתה אומר לעצמך ואחרי שבועיים אתה בודק והדפסת סך הכל עשרה עמודים.
מה? רק עשרה? בקצב הזה אני אסיים בפנסיה, בטח יש שירותי הדפסה ואתה מתחבר לאינטרנט.
וואו, לא ידעתי שיש כל כך הרבה אתה אומר לעצמך ומתחיל להתקשר.
"כן, בהחלט", אתה מקבל תשובה, "ואנחנו גם נותנים לך את זה על cd".
"וכמה זה עולה?"
"עשרה שקלים לעמוד".
"כמה???"
"עשרה שקלים לעמוד".
"לעמוד או לדף?"
ואתה שומע צחקוק קל מצידה השני של השפופרת "חמוד, ודאי שלעמוד והאמן לי זה זול, יש כאלו שלוקחים גם חמישה עשר ₪ לעמוד".
אתה ממשיך בבדיקה והאמת המרה מתבררת לך מהר מאוד, המינימום הוא עשרה שקלים ואתה חוזר לראשונה שדיברת איתה.
"ותוך כמה זמן?" אתה שואל.
"כמה עמודים?" והחביבות מתחלפת בפראקטיות.
"מאה חמישים, לא סליחה מאה ארבעים", 'מזל שכבר הקלדתי חלק' אתה אומר לעצמך.
"שבועיים גג".
אתה מחליט לסגור איתה, מביא לה את החומר ולהפתעתך זה לא משרד, זו סטודנטית  שמדפיסה כהשלמת הכנסה. ואתה משביע אותה שאיך שהיא מסיימת את ההקלדה היא מוחקת את הקובץ, שרק לך יהיה את העותק היחידי ויוצא ממנה בהרגשה לא מי יודע מה.
אחרי שבועיים אתה מתקשר אליה.
"תשמע, אני בתקופה של בחינות, יש לי שני סמינריונים להגיש, יום יומיים ואני מסיימת".
והיומיים הופכים לעוד שבועיים ועוד שבוע ועוד יומיים ולבסוף אחרי יותר מחודש וחצי קיבלת את ה cd והדפים שלך.
לך אישית לוקח עוד שבועיים לתקן את כל השטויות שהקלידה, את שגיאות הכתיב המזעזעות, את חלקי העמודים שהחמיצה אך לבסוף יש לך כתב יד מוכן להדפסה.
"מה עכשיו?" אתה שואל את עצמך, "כמה עותקים?"
אתה משוכנע הרי שזו יצירת מופת "טוב, אז נעשה חמישה עותקים, נשלח רק למו"לים הכבדים" אתה אומר לעצמך, "מאה וחמישים עמודים זה שבעים וחמישה דפים, בחבילת נייר יש חמש מאות, יספיק".
אתה מחפש את אופציית ההדפסה משני צידי הדף, משהו שמעולם לא השתמשת, אתה בטוח בעצמך, טוען את הדפים ולוחץ 'הדפס'.