מוכר".
'וואו, הוא קרה לי סופר' אתה אומר לעצמך ובלי להרגיש אתה כבר מחליק על המדרון התלול שמכשיר המו"ל תחת רגליך.
"בכמה מדובר?" אתה שואל. כבר ברור לך שתשלם, אבל קראו לך סופר, ולא סתם מישהו, מו"ל.
"עשינו כאן חשבון של מינימום, ממש מינימום, כי זה חשוב לנו ושתדע, זה כולל ה...כל. עריכה, איורים הדפסה כריכה ומעל לכל שיווק אגרסיבי שאנחנו עושים לסופרים שלנו, ומה שיפה הוא שכשאתה משלם בתשלומים, שנפרוש לך לכל מספר שתרצה, אתה כבר תקבל תגמולים על המכירה, כשעוד לא סיימת לשלם עבורו".
ואתה כבר עמוק עמוק בגלישה מהירה לתחתית.
"האמן לי, זה באמת מינימום, רק בגלל שאהבתי את הספר, עשרים אלף ₪".
"וכמה תשלומים אתה יכול לעשות לי?"
כמה שתרצה, שניים? שלושה? ששה? עד שמונה עשר, מתאים?"
"מתאים לי" אתה אומר בעוד המלכודת נסגרת מעל ראשך.
"הנה ידידי, הכנתי הסכם, עבור עליו ואם יש לך שאלות אשמח לענות עליהן, רק לידיעתך, זה חוזה סטנדרטי לחלוטין וכל סופרי ההוצאה חותמים עליו".
אתה מנסה להיראות מתמקח קשוח, לא מודע כלל לעובדה שכבר נלכדת, משווה לפניך ארשת רצינית ומנסה להתעמק בחוזה.
אין לך סיכוי. כל החוזה זרוע מוקשים.
בראש החוזה מופיע המשפט הסכם ההוצאה לאור בין מו"ל ... לסופר ..... שזה אתה. והמילה הזו "הסופר" שזורה לכל אורך ההסכם ומשילה ממך את כל ניסיונות ההתנגדות או אי הבהירות, בעיקר סעיף התגמולים שעל מנת להבינו, אתה אמור להיות רואה חשבון מיומן. אתה מנסה להבין שוב את סעיף התגמולים. הסופר יקבל ו ...  אם כולם חתמו על זה אז כנראה זה בסדר אתה משכנע את עצמך
חותם, מקבל עותק, מוסר את כרטיס האשראי שלך ונפרד בלבביות מה'חבר' החדש שלך.

ברוך הבא,
מרגע זה הצטרפת למגדר הנימו"לים.
מגדר נפגעי המו"לים.