חוויה אוטנטית – יומן מסע עם שבט ציידים נודד, שבט ההאדזבה

הספר מתעד את חוויות היום-יום, ציפיות, רגשות, אהבות ואכזבות. איך בחורה ישראלית מסתדרת במדינה זרה עם תרבות אחרת. אופן חייו של שבט ההדזבה, מסע הצייד, מבחן הכניסה לשבט ועוד... ביקור אצל שבט הדטוגה, שבט המסאי ולקינוח כמה ימים בספארי.
המסע סוחף, הרפתקני ומתועד בכתב ובצילומים מרתקים.
"רציתי להרגיש את פעימות הלב ואת לחץ הדם. רציתי להרגיש את האש, את האדמה ואת מהות החיים. החלטתי שאני מצטרפת לשבט ציידים נודד באפריקה, שבט ההדזבה. רציתי והגשמתי!"

עורכת - איה סגל.

קטע נבחר מתוך הספר:
11.09.10
"...עומאר (שומר ראש מקומי) קנה כאן חלקת אדמה ואני האורחת הראשונה. אזור מגודר שהוא שתל בו דשא, עדין נראה כגושים קטנים וירוקים בשלבי קליטה, פרחים ועצים. עוד כמה חודשים זה בטח יראה כמו פינת גן עדן באמצע המדבר. יש מעין שולחן מבטון עם גחלים שעליו אפשר לבשל, שירותים בול פגיעה (כמובן, איך בכלל חשבתי לראות אסלה באפריקה?) ומקלחת תחת כיפת השמיים לאור הירח והכוכבים או עם פנס דמוי פתילייה, מקלחת רומנטית.
עומאר בדיוק מתחיל לבנות בית עץ. בפעם הבאה שאישן כאן זה כנראה יהיה גבוה על העץ. יש לו כמה בחורים שעוזרים לו, גנן, שומר ואולי עוד אחד, אני לא בטוחה, יש כאן כמה שמסתובבים, עובדים אצלו או חברים. הגענו, התמקמנו ונשארו לנו בערך שעתיים וחצי לפני השקיעה אז מיהרנו לצאת לשטח.
האדמה דקה כמו אבקה או קמח ונדבקת לכל דבר, אבני הקוורץ מנצנצות מכל פינה. הנוף מדברי יחסית (סוואנה) עם הרבה עצים, עשבים וקוצים נמוכים, מדי פעם רואים "גבעה סלעית" סלעים ענקיים שיוצרים מעין הר קטן. ובני שבט ההדזבה חיים בסביבתם. הם מגנים עליהם מפני השמש ומקנים להם צל. ובמקרה שהם צריכים לברוח ממשהו הם פשוט מטפסים על הסלעים. בני השבט משנים מדי פעם את מיקומם ועוברים לאזור אחר.
מיהרנו לצאת, מסתבר ש... רחוק. עברנו הר, ועוד אחד, ועוד גבעה ועוד קצת. אחרי בערך שעה של הליכה הייתה לי הרגשה שגם עומאר לא ממש בטוח איפה הם. מדי פעם אמר לי: "פעם הם היו כאן... הם כנראה התרחקו". אחרי בערך 3-4 ק"מ עצרתי אותו, נראה לי ששמעתי או הרגשתי משהו. הצבעתי לכיוון והוא אמר ששם הם היו בפעם האחרונה שראה אותם. אחרי עוד כמה מטרים הבחנתי בהם, צלליות על ההר. ותוך כמה דקות הם היו לפנינו..."